קודם היתה גורי, בשמה המלא גורי-לה. היא היתה גורה כשנתתי לה את השם שלה ובינתיים היא לא ביקשה להחליף.
אז הגיע צ'אקי. צ'אקי הוא גם צייד, רוצח סדרתי וגם דובון אכפת לי מתוק עם לב על החזה.
אבל הסיפור הוא בכלל על גורי וכל הנשמות שביזבזה עד עכשיו.
את הנשמה הראשונה שלי איבדתי כשגורי נתקעה על גג של ביניין בן חמש קומות, עליתי על הגג להוריד אותה. זה קרה יותר מפעם אחת אבל נספור את זה בתור נשמה אחת.
את הנשמה השנייה שלי איבדתי כשגורי נעלמה לשבוע וחצי וחזרה ביום שישי גשום מאוד, בשעה 5:00 בבוקר עם רגל אחת מתה. היא בילתה את הסופש באישפוז, עברה ניתוח ביום ראשון ומיד חזרה הביתה. אני בכיתי יומיים.
את הנשמה השלישית איבדתי בקיבוץ, ממש כמה ימים אחרי שעברנו דירה היא שוב נעלמה. הפעם עם שלוש רגליים בלבד. הלכתי ברגל את כל הקיבוץ בכל מיני שעות של היום והלילה. לאחד הסיבובים הארוכים יותר הצטרף אלי צ'אקי, הוא פשוט הלך איתי קרוב לשעה, עם קצת הפסקות להסדרת הנשימה. הייתי בטוחה שהוא ימצא אותה… אבל הוא לא שווה כלום הדובי אכפת לי הרצחני שלי.
גורי נמצאה רק אחרי חודש וחצי ע"י איש חביב שקלט שיש לה רק שלוש רגליים ותהה אם מישהו מחפש אותה. תודה על קבוצת הוואטסאפ הכי חופרת בטלפון שלי, לא עוזבת אתכם לעולם!
הפעם גורי חזרה בלי שום פצע פיזי, נראה שאכלה ובאשכרה הסתדרה במשך חודש וחצי בחוץ (בזמן שמכל כיוון מספרים לי שראו נחשים). בזמן שאני הייתי בטוחה שהעובדה שיש לה רק שלוש רגליים תביא לסוף שלה, זה בדיוק מה שהציל אותה.
לא יודעת מי טיפל בה בחודש וחצי האלו, אולי היא הסתדרה לגמרי לבד. היא לא מספרת לי מה היה, אבל מאז היא לא מתרחקת מרחק של יותר מכמה צעדים בודדים מהבית, מהמיטה שלה, מקערת האוכל וברז המים (כן, היא חתולה שאוהבת להתקלח).
לי נגמרו הנשמות, לא יודעת מה איתה.
