לצלם בן-אדם זה להבין אותו בשניה,
גם פיזית וגם נפשית.
לצלם בן-אדם זה להקשיב עם העיניים,
לראות את החשש ולפוגג אותו,
להזכיר ליישר את הגב וגם לנשום לפעמים.
(למה בכלל אנשים עוצרים נשימה כשהם מצטלמים??)
בעצם, צילום זו בכלל אומנות של אור וטכניקה,
של זוויות, של הדגשות והסתרות.
צילום זה לאהב, זה לשכוח מעצמי לרגע,
זה להיות בו זמנית בשני מקומות – לפני ואחרי המצלמה.
צילום זה בכלל שליטה, זה ניהול, זה תהליך, זו הפקה, זה אילתור, זו יצירה.
צילום זו חוויה שיכולה להיות נעימה.
ובסוף, מה שחשוב באמת, זו התוצאה.
