כשאני מצלמת אירוע אני יודעת שיהיו גם תמונות “חיוכים מוכנים”, מכירה אותן טוב, מבצעת אותן מעולה.
הן נשמעות ככה:
היא מצלמת אותנו, רגע, חכי..
צלמי עכשיו, צלמי את זה,
את יכולה לצלם אותנו?
לאאאאא, יש לו שוקולד על הפניםםםםםםם
שם כלשהו של ילד, תסתכל למצלמה! תחייך! תראה! שיר ילדים כלשהו, מלא קולות לא ברורים ותנועות חדות מאחורי.
בין התמונות המוכנות האלו אני מטיילת באולם ומחפשת רגעים שקורים בין אנשים (בלי סאונד מהצד שלי), הבעות פנים, שפת גוף, סיפורים..
לתמונה הזו יש סיפור שלם של משפחה שחגגה בת מצווה קצת מאתגרת גם בגלל מזג האויר אבל גם בגלל שמשפחות זה מאתגר.
לספר את הסיפור לפרטיו יהיה חדירה לפרטיות שלהם ועדיין, שפת הגוף הזהה בין בת המצווה לאמא שלה היא בדיוק הרגעים שאני מחפשת לתפוס, כאלו שיש בהם שכבות רבות של סיפורים.
אז, מה הסיפור שלכם?